חוות דעת רפואית היא מסמך הנכתב בידי רופא מומחה, שתחום המומחיות שלו רלוונטי לפגיעות שמהן סובל הנפגע.
במקרים רבים לא רק התובע מגיש חוות דעת רפואית אלא גם הצד הנתבע וכן לא אחת בית המשפט מחליט למנות מומחה רפואי מטעמו כדי להכריע בין שני הצדדים. כפי שנפרט בהמשך, במקרה של תביעות המוגשות בעקבות תאונות דרכים הדברים מעט שונים, שכן במקרים אלה המומחה הרפואי ימונה על ידי בית המשפט בלבד ואף אחד מהצדדים המעורבים לא יהיה רשאי להגיש חוות דעת רפואית מטעמו.
הגשת תביעה לחברת הביטוח
מן הסתם על התובע להגיש לרופאים שמונו לספק את חוות הדעת לבית המשפט מסמכים רפואיים שונים על מנת לסייע להם לקבוע אבחנה. יחד עם זאת, התובע לא רשאי להעביר מסמכים המכילים חוות דעת רפואית. המטרה של מינוי מומחה חיצוני על ידי בית המשפט היא לקבל נקודת מבט אובייקטיבית לחלוטין ובלתי תלויה על הנזק הגופני ו/או הנפשי שנגרם לתובע בעקבות התאונה שעבר.
למעשה המסמכים שהתובע רשאי להגיש למומחים הרפואיים, חייבים לעמוד בשלושה כללים: הכלל הראשון הוא שעל המסמכים לגעת בצורה ישירה לנשוא התביעה. הכלל השני הוא שעל המסמכים לעסוק בטיפולים הרפואיים שקיבל התובע והכלל השלישי הוא שאסור שיכילו כל חוות דעת רפואית מכל סוג שהוא.
מי אחראי לשלם את שכר הטרחה של הרופא המומחה?
יש לציין כי אם נפסקו לתובע אחוזי נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, לא יהיה צורך למנות מומחה רפואי על ידי בית המשפט ולא יהיה צורך בכתיבת חוות דעת רפואית. במקרים אלה בית המשפט יקבל את החלטת הוועדה הרפואית שפעלה מטעם המוסד לביטוח לאומי (הכוונה היא למקרים שבהם תאונת הדרכים הוכרה כתאונת עבודה). כמו כן לא יהיה צורך במינוי של מומחה רפואי לצורך כתיבת חוות דעת רפואית במקרים שבהם מדובר היה בתאונת דרכים שהתרחשה במסגרת שירות במשטרה או שירות צבאי ואחוזי הנכות כבר נקבעו על ידי וועדה רפואית של משרד הביטחון.
ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי
במקרים רבים מחליטים חברי הוועדה הרפואית שהמבוטח לא סובל מנזקים חמורים במיוחד וזאת בזמן שהמבוטח סובל גם סובל מנזקים חמורים. במקרים האלה, יוכל המבוטח להגיש ערעור על החלטת חברי הוועדה. כדי שיוכל להוכיח שנעשה לו עוול, עליו לספק חוות דעת רפואית שבה יערער הרופא על החלטת חברי הוועדה תוך מתן הסברים לכך שההחלטה שהתקבלה שגויה וכי יש לשקול את האבחנה ואת אחוזי הנכות מחדש.
